הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירולוגית שמתאפיינת ב 4 ביטויים התנהגותיים:

• חוסר שקט
• אימפולסיביות
• היפראקטיביות
• קושי למקד קשב לאורך זמן

ילד שמאופיין בהפרעת קשב וריכוז מתקשה מאוד למקד את הקשב שלו בגירוי אחד לאורך זמן רב בסביבה שהיא מלאה בגירויים. הילד מפגין חוסר שקט, תנועתיות רבה, תגובתיות רבה והוא מוסח בקלות מכל גירוי שבסביבתו ומתקשה לווסת גירויים. כך למשל, ילד כזה בכיתה עמוסה בגירויים יתקשה לשבת בשקט בכיסא, יפטפט רבות, יהיה מוסח מכל גירוי טפל, כמו פטפוט של ילד אחר, או רעשים מבחוץ, ויתקשה למקד את הקשב שלו בדברי המורה. התוצאה תלויה בעומק ההפרעה. ילד עם הפרעת קשב קלה יזכה להערות וחיזוקים שליליים מצד מערכת החינוך, יתקשה לשמר קשרים חברתיים לאורך זמן ויסבול מפגיעות בדימוי עצמי ובביטחון העצמי. ילד עם הפרעת קשב קשה יסבול ממצב לימודי ירוד, מצב חברתי רעוע, כעסים ועונשים מצד ההורים וגורמי חינוך. הוא עלול להסתבך במצבים אלימים וללא עזרה יתקשה מאוד לצאת מן המעגל השלילי שנוצר.

יחד עם זאת, ילדים המאופיינים בהפרעת קשב וריכוז הם לרב ילדים מאוד יצירתיים, אינליגנטיים, בעלי יוזמה ומעוף, סקרנים ומיוחדים שעם חינוך והכוונה נכונים עשויים להיות מבוגרים מוצלחים ביותר. על מנת למנף את הקושי בריכוז ובמיקוד לטובת הילד ולהימנע ממצבים בהם הוא מתויג כ"בעייתי" "מופרע" יש צורך בהכוונה מקצועית של ההורים ושל מערכת החינוך. כמו כן חשוב ללמד את הילד להכיר בחוזקות שלו ובתכונות שמקשות עליו בלמידה ובהשתלבות חברתית.

הפרעת קשב וריכוז מחייבת אבחון של אחד משלושה אנשי מקצוע:

• רופא התפתחותי
• נוירולוג ילדים
• פסיכיאטר ילדים

לאחר האבחון ניתן לבחון את חלופות הטיפול. לרב, טיפול תרופתי (מתן ריטלין או נגזרות של ריטלין) בשילוב עם טיפול רגשי הם ההתערבויות הטיפוליות המומלצות. יחד עם זאת, פעמים רבות ילדים מאובחנים בטעות כ ADHD , למרות שבפועל אין להם הפרעת קשב וריכוז אלא קיימים אצלם ביטויים של חוסר קשב על בסיס רגשי. לכן, חשוב מאוד לאבחן נכון האם קיימת הפרעת קשב על בסיס נוירולוגי או על בסיס רגשי. במקביל, יש צורך בהדרכת הורים, על מנת לעזור להורים להבין עם מה הילד מתמודד ואת הקשיים האובייקטיביים שלו, והדרכת הצוות החינוכי על מנת למזער את הנזקים לדימוי העצמי ולתדמית של הילד בעיני בית הספר וחבריו לכיתה.

ילד שאובחן כבעל מאפיינים של הפרעת קשב וריכוז מחייב טיפול רגשי והתערבות מקצועית מוקדם ככל האפשר. ללא התערבות הבעיות ילכו ויעמיקו ויגררו נזקים לדימוי העצמי ולביטחון ביכולות לצד פגיעה קשה בתדמית, בקשרים החברתיים ובקשרים בתוך המשפחה.