דיכאון מתבטא בשלל תסמינים שעיקרם הוא היעדר הנאה, חוסר יוזמה ומצב רוח ירוד. דיכאון אצל ילדים מתבטא בצורה שונה מאצל מבוגרים. ילדים מבטאים דיכאון ברגזנות רבה, נטיה להתפרצות, חוסר שקט, תלונות גופניות רבות, בידוד חברתי, חוסר רצון ללכת לבית הספר והיעדר יוזמה והנאה.
הדיכאון מתבטא בחשיבה, ברגש ובהתנהגות של הילד. אצל ילד מדוכא נראה חשיבה שלילית ופסימית, הערכה עצמית נמוכה, נטיה להאשמה עצמית ולביקורת עצמית גבוהה, נטיה לבכי בלתי מוסבר, נטיה גבוהה למריבות, אמירות פסימיות (אין לי כוח לחיים האלה), ואמירות אובדניות (אני רוצה למות). הסיכון העיקרי בדיכאון הוא אובדנות, אם כי אובדנות מתחת לגיל 9 היא נדירה.
דיכאון אצל ילדים ומתבגרים הוא מצב המחייב טיפול פסיכולוגי לפחות בשלושה מישורים - טיפול רגשי, הדרכת הורים והערכה פסיכיאטרית. הטיפול הרגשי לילד או למתבגר נועד להבין את הגורמים לדיכאון (גנטי, גורמים הקשורים בילד, גורמים סביבתיים כמו מות אדם קרוב), להקל מבחינה רגשית ולעזור בשינוי דפוסי חשיבה שליליים ופסימיים. לעתים המצב מחייב גם הערכה פסיכיאטרית וטיפול תרופתי על ידי תרופות נוגדות דיכאון. בניגוד לדעה הרווחת, תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות ופעמים רבות ללא טיפול תרופתי הילד או המתבגר מתקשים לצאת מהמצב הדכאוני.